רות ב
רות פרק ב
רות מלקטת בשדה בעז
1וּֽלְנָעֳמִ֞י
*כְּתִיב וּקְרֵי
בתוך הטקסט המקראי, בעלי המסורה העירו מילים מסוימות אשר יש לקרוא אותן באופן שונה מהצורה הכתובה שלהן. המלה בצורתה הכתובה נקראת "כְּתִיב", ואופן קריאתה נקרא "קְרֵי".
מילות ה"כְּתִיב" מופיעות בסוגריים ובלי ניקוד ומיד אחריהן מילות ה"קְרֵי," באותיות כחולות. לדוגמה: ברא' ח 17: וּבְכָל־הָרֶ֛מֶשׂ הָרֹמֵ֥שׂ עַל־הָאָ֖רֶץ (הוצא) הַיְצֵ֣א אִתָּ֑ךְ ...
לעתים רחוקות, מופיע קרי ולא כתיב, כלומר מילה הנקראת למרות שאינה כתובה. לדוגמה: שפט' כ 13: וְלֹ֤א אָבוּ֙ בְּנֵ֣י בִּנְיָמִ֔ן לִשְׁמֹ֕עַ ...
יש גם מקרים אחדים של כתיב ולא קרי, כלומר מילה כתובה שאין לקרוא אותה. לדוגמה: ירמ' נא 3: אֶֽל־יִדְרֹ֤ךְ (ידרך) הַדֹּרֵךְ֙ קַשְׁתּ֔וֹ ...
(מידע)
מוֹדַ֣עaRuth.2.1מוֹדַעקרוב משפחה או ידיד
לְאִישָׁ֗הּ
אִ֚ישׁ
א
רות ב 1:
שפט' ו 12;
שמ"א ט 1;
טז 18
גִּבּ֣וֹר
חַ֔יִלbRuth.2.1אִישׁ גִּבּוֹר חַיִלאיש נכבד, ישר ועשיר
מִמִּשְׁפַּ֖חַת
ב
רות ב 1:
א 2
אֱלִימֶ֑לֶךְ
וּשְׁמ֖וֹ
ג
רות ב 1:
דהי"א ב 11;
מתי א 5;
לוקס ג 32
בֹּֽעַז׃
2וַתֹּאמֶר֩
ר֨וּת
הַמּוֹאֲבִיָּ֜ה
אֶֽל־נָעֳמִ֗י
אֵֽלְכָה־נָּ֤אaRuth.2.2אֵלְכָה־נָּאאלך, לשון בקשה וזירוז
הַשָּׂדֶה֙
א
רות ב 2:
ויק' יט 10-9;
כג 22;
דבר' כד 19
וַאֲלַקֳטָּ֣הbRuth.2.2וַאֲלַקֳטָהאלקט, אאסוף
בַשִׁבֳּלִ֔ים
אַחַ֕ר
אֲשֶׁ֥ר
אֶמְצָא־חֵ֖ן
בְּעֵינָ֑יוcRuth.2.2אַחַר... בְּעֵינָיואחרי הקוצר שיסכים לכך
וַתֹּ֥אמֶר
לָ֖הּ
לְכִ֥י
בִתִּֽי׃
3וַתֵּ֤לֶךְ
וַתָּבוֹא֙
וַתְּלַקֵּ֣ט
בַּשָּׂדֶ֔ה
אַחֲרֵ֖י
הַקֹּצְרִ֑ים
וַיִּ֣קֶר
מִקְרֶ֔הָ
חֶלְקַ֤ת
הַשָּׂדֶה֙
לְבֹ֔עַזaRuth.2.3וַיִּקֶר... לְבֹעַזקרה שבמקרה הגיעה אל השדה של בועז
אֲשֶׁ֖ר
מִמִּשְׁפַּ֥חַת
אֱלִימֶֽלֶךְ׃
4וְהִנֵּה־בֹ֗עַז
בָּ֚א
מִבֵּ֣ית
לֶ֔חֶם
וַיֹּ֥אמֶר
לַקּוֹצְרִ֖ים
א
רות ב 4:
שפט' ו 12;
לוקס א 28;
תסל"ב ג 16
יְהוָ֣ה
עִמָּכֶ֑ם
וַיֹּ֥אמְרוּ
ל֖וֹ
ב
רות ב 4:
תהל' קכט 8
יְבָרֶכְךָ֥
יְהוָֽה׃
5וַיֹּ֤אמֶר
בֹּ֨עַז֙
לְנַעֲר֔וֹaRuth.2.5לְנַעֲרוֹלמשרתו
הַנִּצָּ֖בbRuth.2.5הַנִּצָּבהממונה
עַל־הַקּֽוֹצְרִ֑ים
לְמִ֖יcRuth.2.5לְמִיבת מי; או, אשת מי
הַנַּעֲרָ֥ה
הַזֹּֽאת׃
6וַיַּ֗עַן
הַנַּ֛עַר
הַנִּצָּ֥ב
עַל־הַקּוֹצְרִ֖ים
וַיֹּאמַ֑ר
נַעֲרָ֤ה
מֽוֹאֲבִיָּה֙
הִ֔יא
הַשָּׁ֥בָה
עִֽם־נָעֳמִ֖י
מִשְּׂדֵ֥ה
מוֹאָֽב׃
7וַתֹּ֗אמֶרaRuth.2.7וַתֹּאמֶרהיא אמרה
אֲלַקֳטָה־נָּא֙bRuth.2.7אֲלַקֳטָה־נָּאהרשה לי ללקט
וְאָסַפְתִּ֣י
בָֽעֳמָרִ֔יםcRuth.2.7בָעֳמָרִיםבין צרורות השיבולים שנקצרו
אַחֲרֵ֖י
הַקּוֹצְרִ֑ים
וַתָּב֣וֹא
וַֽתַּעֲמ֗וֹדdRuth.2.7וַתַּעֲמוֹדלא מפסיקה ללקט
מֵאָ֤ז
הַבֹּ֨קֶר֙
וְעַד־עַ֔תָּה
זֶ֛ה
א
רות ב 7:
שמ"ב ד 5
שִׁבְתָּ֥הּ
הַבַּ֖יִת
מְעָֽטeRuth.2.7זֶה... מְעָטלמעט מנוחה קצרה במחסה; או, לאחר שישבה מעט זמן בבית לחם מאז בואה הביתה עם נעמי׃
8וַיֹּאמֶר֩
בֹּ֨עַז
אֶל־ר֜וּת
הֲל֧וֹא
שָׁמַ֣עַתְּaRuth.2.8הֲלוֹא שָׁמַעַתְּשמעי אליי, הקשיבי לי
בִּתִּ֗י
אַל־תֵּלְכִי֙
לִלְקֹט֙
בְּשָׂדֶ֣ה
אַחֵ֔ר
וְגַ֛ם
לֹ֥א
תַעֲבוּרִ֖י
מִזֶּ֑הbRuth.2.8מִזֶּהמפה
וְכֹ֥ה
תִדְבָּקִ֖יןcRuth.2.8וְכֹה תִדְבָּקִיןכך תהיי צמודה
עִם־נַעֲרֹתָֽיdRuth.2.8עִם־נַעֲרֹתָיעם הקוצרות העובדות בשבילי בשדה׃
9עֵינַ֜יִךְ
בַּשָּׂדֶ֤ה
אֲשֶׁר־יִקְצֹרוּן֙aRuth.2.9עֵינַיִךְ... יִקְצֹרוּןשימי לב היכן שהן קוצרות
וְהָלַ֣כְתִּ
אַחֲרֵיהֶ֔ן
הֲל֥וֹאbRuth.2.9הֲלוֹאואפילו
צִוִּ֛יתִי
אֶת־הַנְּעָרִ֖ים
לְבִלְתִּ֣י
נָגְעֵ֑ךְ
וְצָמִ֗תcRuth.2.9וְצָמִתכאשר תהיי צמאה
וְהָלַכְתְּ֙
אֶל־הַכֵּלִ֔ים
וְשָׁתִ֕ית
מֵאֲשֶׁ֥ר
יִשְׁאֲב֖וּןdRuth.2.9מֵאֲשֶׁר יִשְׁאֲבוּןממה שישאבו
הַנְּעָרִֽים׃
10א
רות ב 10:
ברא' יז 3‡
וַתִּפֹּל֙
עַל־פָּנֶ֔יהָ
וַתִּשְׁתַּ֖חוּ
אָ֑רְצָה
וַתֹּ֣אמֶר
אֵלָ֗יו
מַדּוּעַ֩
מָצָ֨אתִי
חֵ֤ן
בְּעֵינֶ֨יךָ֙
לְהַכִּירֵ֔נִיaRuth.2.10לְהַכִּירֵנִילהיטיב אִתי, לשון הכרה
וְאָּנֹכִ֖י
נָכְרִיָּֽה׃
11וַיַּ֤עַן
בֹּ֨עַז֙
וַיֹּ֣אמֶר
לָ֔הּ
הֻגֵּ֨ד
הֻגַּ֜ד
לִ֗י
כֹּ֤ל
אֲשֶׁר־עָשִׂית֙
אֶת־חֲמוֹתֵ֔ךְaRuth.2.11אֶתעם, למען
אַחֲרֵ֖י
מ֣וֹת
אִישֵׁ֑ךְ
א
רות ב 11:
ברא' יב 1;
רות א 16
וַתַּֽעַזְבִ֞י
אָּבִ֣יךְ
וְאִמֵּ֗ךְ
וְאֶ֨רֶץ֙
מֽוֹלַדְתֵּ֔ךְ
וַתֵּ֣לְכִ֔י
אֶל־עַ֕ם
אֲשֶׁ֥ר
לֹא־יָדַ֖עַתְּ
תְּמ֥וֹל
שִׁלְשֽׁוֹםbRuth.2.11תְּמוֹל שִׁלְשׁוֹםמקודם׃
12א
רות ב 12:
שמ"א כד 20;
יוח"ב 8
יְשַׁלֵּ֥ם
יְהוָ֖ה
פָּעֳלֵ֑ךְ
וּתְהִ֨י
מַשְׂכֻּרְתֵּ֜ךְaRuth.2.12מַשְׂכֻּרְתֵּךְשכרך, גמולך
שְׁלֵמָ֗ה
מֵעִ֤ם
יְהוָה֙
אֱלֹהֵ֣י
יִשְׂרָאֵ֔ל
אֲשֶׁר־בָּ֖את
לַחֲס֥וֹת
ב
רות ב 12:
תהל' יז 8;
לו 8;
נז 2;
סא 5;
סג 8;
צא 4
תַּֽחַת־כְּנָפָֽיו׃
13וַ֠תֹּאמֶר
אֶמְצָא־חֵ֨ן
בְּעֵינֶ֤יךָaRuth.2.13אֶמְצָא־חֵן בְּעֵינֶיךָביטוי להבעת תודה של הקטן לגדול ממנו
אֲדֹנִי֙
כִּ֣י
נִֽחַמְתָּ֔נִיbRuth.2.13נִחַמְתָּנִיהרגעת אותי
וְכִ֥י
א
רות ב 13:
הושע ב 16
דִבַּ֖רְתָּ
עַל־לֵ֣ב
שִׁפְחָתֶ֑ךָ
וְאָנֹכִי֙
לֹ֣א
אֶֽהְיֶ֔ה
כְּאַחַ֖ת
שִׁפְחֹתֶֽיךָcRuth.2.13וְאָנֹכִי... שִׁפְחֹתֶיךָאף על פי שאינני אחת משפחותיך׃
14וַיֹּאמֶר֩
לָ֨ה
בֹ֜עַז
לְעֵ֣ת
הָאֹ֗כֶל
גֹּ֤שִֽׁי
הֲלֹם֙aRuth.2.14הֲלֹםלכאן
וְאָכַ֣לְתְּ
מִן־הַלֶּ֔חֶם
וְטָבַ֥לְתְּ
פִּתֵּ֖ךְbRuth.2.14פִּתֵּךְאת פרוסת הלחם שלך
בַּחֹ֑מֶץ
וַתֵּ֨שֶׁב֙
מִצַּ֣ד
הַקּֽוֹצְרִ֔ים
וַיִּצְבָּט־לָ֣הּ
קָלִ֔יcRuth.2.14וַיִּצְבָּט־לָהּ קָלִיאחז והושיט לה שיבולים או שעורים קלויות
וַתֹּ֥אכַל
א
רות ב 14:
ב 18
וַתִּשְׂבַּ֖ע
וַתֹּתַֽרdRuth.2.14וַתֹּתַרהותירה, השאירה׃
15וַתָּ֖קָם
לְלַקֵּ֑ט
וַיְצַו֩
בֹּ֨עַז
אֶת־נְעָרָ֜יו
לֵאמֹ֗ר
גַּ֣ם
בֵּ֧ין
הָֽעֳמָרִ֛ים
תְּלַקֵּ֖ט
וְלֹ֥א
תַכְלִימֽוּהָaRuth.2.15וְלֹא תַכְלִימוּהָאל תביישו אותה בהערותיכם׃
16וְגַ֛ם
שֹׁל־תָּשֹׁ֥לּוּ
לָ֖הּaRuth.2.16שֹׁל־תָּשֹׁלּוּ לָהּתשילו, תפילו בכוונה בשבילה
מִן־הַצְּבָתִ֑יםbRuth.2.16מִן־הַצְּבָתִיםמתוך ערמות השיבולים (שעדיין לא נקשרו לאלומות)
וַעֲזַבְתֶּ֥ם
וְלִקְּטָ֖ה
וְלֹ֥א
תִגְעֲרוּ־בָֽהּ׃
17וַתְּלַקֵּ֥ט
בַּשָּׂדֶ֖ה
עַד־הָעָ֑רֶב
א
רות ב 17:
שפט' ו 11;
ישע' כח 27
וַתַּחְבֹּט֙aRuth.2.17וַתַּחְבֹּטפעולת הכאה על השיבולים כדי להוציא את הגרגירים
אֵ֣ת
אֲשֶׁר־לִקֵּ֔טָה
וַיְהִ֖י
כְּאֵיפָ֥הbRuth.2.17כְּאֵיפָהמידת משקל של כעשרה עומרים, עומר אחד היה מזון של אדם אחד בממוצע
שְׂעֹרִֽים׃
18וַתִּשָּׂא֙
וַתָּב֣וֹא
הָעִ֔יר
וַתֵּ֥רֶא
חֲמוֹתָ֖הּ
אֵ֣ת
אֲשֶׁר־לִקֵּ֑טָה
וַתּוֹצֵא֙
וַתִּתֶּן־לָ֔הּ
א
רות ב 18:
ב 14
אֵ֥ת
אֲשֶׁר־הוֹתִ֖רָה
מִשָּׂבְעָֽהּaRuth.2.18אֵת... מִשָּׂבְעָהּאת הנותר לאחר ששבעה מארוחת הצהריים׃
19וַתֹּאמֶר֩
לָ֨הּ
חֲמוֹתָ֜הּ
אֵיפֹ֨ה
לִקַּ֤טְתְּ
הַיּוֹם֙
וְאָ֣נָה
עָשִׂ֔יתaRuth.2.19וְאָנָה עָשִׂיתהיכן היית, היכן שהית
א
רות ב 19:
תהל' מא 2
יְהִ֥י
מַכִּירֵ֖ךְ
בָּר֑וּךְ
וַתַּגֵּ֣ד
לַחֲמוֹתָ֗הּ
אֵ֤ת
אֲשֶׁר־עָשְׂתָה֙
עִמּ֔וֹbRuth.2.19אֵת... עִמּוֹעל אודות האיש שליקטה בשדהו
וַתֹּ֗אמֶר
שֵׁ֤ם
הָאִישׁ֙
אֲשֶׁ֨ר
עָשִׂ֧יתִי
עִמּ֛וֹ
הַיּ֖וֹם
בֹּֽעַז׃
20וַתֹּ֨אמֶר
נָעֳמִ֜י
לְכַלָּתָ֗הּ
א
רות ב 20:
שפט' יז 2;
שמ"ב ב 5
בָּר֥וּךְ
הוּא֙
לַיהוָ֔ה
אֲשֶׁר֙
לֹא־עָזַ֣ב
חַסְדּ֔וֹ
אֶת־הַחַיִּ֖ים
וְאֶת־הַמֵּתִ֑ים
וַתֹּ֧אמֶר
לָ֣הּ
נָעֳמִ֗י
ב
רות ב 20:
ויק' כה 25
קָר֥וֹב
לָ֨נוּ֙
הָאִ֔ישׁ
ג
רות ב 20:
ירמ' לב 7;
רות ג 9;
ד 1,
14
מִֽגֹּאֲלֵ֖נוּaRuth.2.20מִגֹּאֲלֵנוּאחד מגואלינו, הוא קרוב משפחה שמחובתו להציל את רכוש קרוביו שנאלצו למכור בגלל עוני, ומחובתו לדאוג לעניים ולעזובים מבין קרוביו
הֽוּא׃
21וַתֹּ֖אמֶר
ר֣וּת
הַמּוֹאֲבִיָּ֑ה
גַּ֣ם
׀
כִּי־אָמַ֣ר
אֵלַ֗י
עִם־הַנְּעָרִ֤ים
אֲשֶׁר־לִי֙
תִּדְבָּקִ֔יןaRuth.2.21עִם... תִּדְבָּקִיןהיי צמודה אל הקוצרים שלי
עַ֣ד
אִם־כִּלּ֔וּbRuth.2.21עַד אִם־כִּלּוּעד שיסיימו
אֵ֥ת
כָּל־הַקָּצִ֖יר
אֲשֶׁר־לִֽי׃
22וַתֹּ֥אמֶר
נָעֳמִ֖י
אֶל־ר֣וּת
כַּלָּתָ֑הּ
ט֣וֹב
בִּתִּ֗י
כִּ֤י
תֵֽצְאִי֙
עִם־נַ֣עֲרוֹתָ֔יו
וְלֹ֥אaRuth.2.22וְלֹאכדי שלא
יִפְגְּעוּ־בָ֖ךְ
בְּשָׂדֶ֥ה
אַחֵֽר׃
23וַתִּדְבַּ֞ק
בְּנַעֲר֥וֹת
בֹּ֨עַז֙
לְלַקֵּ֔ט
א
רות ב 23:
דבר' טז 9
עַד־כְּל֥וֹת
קְצִֽיר־הַשְּׂעֹרִ֖ים
וּקְצִ֣יר
הַֽחִטִּ֑ים
וַתֵּ֖שֶׁבaRuth.2.23וַתֵּשֶׁבהתגוררה; או, חזרה
אֶת־חֲמוֹתָֽהּbRuth.2.23אֶתעם; או, אל׃