איוב לב

איוב פרק לב

אליהוא מגונן על זכותו לענות לאיוב

1וַֽיִּשְׁבְּת֡וּ שְׁלֹ֤שֶׁת הָאֲנָשִׁ֣ים הָ֭אֵלֶּה מֵעֲנ֣וֹת אֶת־אִיּ֑וֹב כִּ֤י ה֖וּא ^א איוב לב 1: י 7; יג 18; כז 6-5; לא 6 צַדִּ֣יק בְּעֵינָֽיו׃ פ

2וַיִּ֤חַר אַ֨ף^aJob.32.2וַיִּחַר אַףכעס ׀ אֱלִיה֣וּא בֶן־בַּרַכְאֵ֣ל הַבּוּזִי֮ מִמִּשְׁפַּ֪חַ֫ת רָ֥ם בְּ֭אִיּוֹב חָרָ֣ה אַפּ֑וֹ ^א איוב לב 2: ל 31 עַֽל־צַדְּק֥וֹ נַ֝פְשׁ֗וֹ^bJob.32.2עַל־צַדְּקוֹ נַפְשׁוֹעל שהצדיק את עצמו מֵאֱלֹהִֽים^cJob.32.2מֵאֱלֹהִיםולא את אלוהים׃ 3וּבִשְׁלֹ֣שֶׁת רֵעָיו֮ חָרָ֪ה אַ֫פּ֥וֹ עַ֤ל אֲשֶׁ֣ר לֹא־מָצְא֣וּ מַעֲנֶ֑ה וַ֝יַּרְשִׁ֗יעוּ אֶת־אִיּֽוֹב׃ 4וֶֽאֱלִיה֗וּ חִכָּ֣ה אֶת־אִ֭יּוֹב בִּדְבָרִ֑ים ^א איוב לב 4: ויק' יט 32 כִּ֤י זְֽקֵנִים־הֵ֖מָּה מִמֶּ֣נּוּ לְיָמִֽים׃ 5וַיַּ֤רְא אֱלִיה֗וּא כִּ֘י אֵ֤ין מַעֲנֶ֗ה בְּ֭פִי שְׁלֹ֥שֶׁת הָאֲנָשִׁ֗ים וַיִּ֥חַר אַפּֽוֹ׃ פ

6וַיַּ֤עַן ׀ אֱלִיה֖וּא בֶן־בַּֽרַכְאֵ֥ל הַבּוּזִ֗י וַיֹּ֫אמַ֥ר צָ֘עִ֤יר אֲנִ֣י לְ֭יָמִים וְאַתֶּ֣ם ^א איוב לב 6: יב 12; טו 10 יְשִׁישִׁ֑ים^aJob.32.6יְשִׁישִׁיםזקנים עַל־כֵּ֖ן זָחַ֥לְתִּי^bJob.32.6זָחַלְתִּיפחדתי, חששתי וָֽאִירָ֓א ׀ מֵחַוֺּ֖ת דֵּעִ֣י^cJob.32.6מֵחַוֹּת דֵּעִימלחוות את דעתי אֶתְכֶֽם׃ 7אָ֭מַרְתִּי ^א איוב לב 7: ח 9-8 יָמִ֣ים יְדַבֵּ֑רוּ וְרֹ֥ב שָׁ֝נִ֗ים יֹדִ֥יעוּ חָכְמָֽה׃ 8אָ֭כֵן^aJob.32.8אָכֵןאבל ^א איוב לב 8: יב 10; כז 2 רֽוּחַ־הִ֣יא בֶאֱנ֑וֹשׁ ^ב איוב לב 8: לג 4 וְנִשְׁמַ֖ת שַׁדַּ֣י ^ג איוב לב 8: יב 13; כו 12; לח 36; קהלת ב 26 תְּבִינֵֽם^bJob.32.8תְּבִינֵםהיא נותנת בינה (ולא סתם זִקנה)׃ 9^א איוב לב 9: תהל' קיט 100 לֹֽא־רַבִּ֥ים^aJob.32.9רַבִּיםהזקנים יֶחְכָּ֑מוּ ^ב איוב לב 9: יב 20 וּ֝זְקֵנִ֗ים יָבִ֥ינוּ מִשְׁפָּֽט׃ 10לָכֵ֣ן אָ֭מַרְתִּי שִׁמְעָה־לִּ֑י אֲחַוֶּ֖ה דֵּעִ֣י אַף־אָֽנִי׃ 11הֵ֤ן הוֹחַ֨לְתִּי^aJob.32.11הוֹחַלְתִּיהמתנתי לְֽדִבְרֵיכֶ֗ם אָ֭זִין עַד־תְּב֥וּנֹֽתֵיכֶ֑ם^bJob.32.11אָזִין עַד־תְּבוּנֹתֵיכֶםהקשבתי לדבריכם החכמים עַֽד־תַּחְקְר֥וּן מִלִּֽין^cJob.32.11עַד־תַּחְקְרוּן מִלִּיןלמילים שחקרתם׃ 12וְעָֽדֵיכֶ֗ם אֶתְבּ֫וֹנָ֥ן^aJob.32.12עָדֵיכֶם אֶתְבּוֹנָןכשהתבוננתי אליכם וְהִנֵּ֤ה אֵ֣ין לְאִיּ֣וֹב מוֹכִ֑יחַ עוֹנֶ֖ה אֲמָרָ֣יו^bJob.32.12עוֹנֶה אֲמָרָיושידע לתת מענה לדבריו מִכֶּֽם^cJob.32.12מִכֶּםבינכם׃ 13^א איוב לב 13: ירמ' ט 22 פֶּן־תֹּ֣֭אמְרוּ מָצָ֣אנוּ חָכְמָ֑ה אֵ֖ל יִדְּפֶ֣נּוּ^aJob.32.13יִדְּפֶנּוּיהדוף אותו לֹא־אִֽישׁ׃ 14וְלֹא־עָרַ֣ךְ אֵלַ֣י מִלִּ֑ין^aJob.32.14לֹא... מִלִּיןהוא לא סידר את טענותיו כלפיי; או, ואילו הפנה איוב את דבריו אליי וּ֝בְאִמְרֵיכֶ֗ם לֹ֣א אֲשִׁיבֶֽנּוּ׃ 15חַ֭תּוּ^aJob.32.15חַתּוּנתרעו, נבהלו לֹא־עָ֣נוּ ע֑וֹד הֶעְתִּ֖יקוּ מֵהֶ֣ם מִלִּֽים^bJob.32.15הֶעְתִּיקוּ מֵהֶם מִלִּיםהם (חברי איוב) שתקו; או, המילים נסתלקו מהם׃ 16וְ֭הוֹחַלְתִּי כִּי־לֹ֣א יְדַבֵּ֑רוּ כִּ֥י עָ֝מְד֗וּ לֹא־עָ֥נוּ עֽוֹד׃ 17אַעֲנֶ֣ה אַף־אֲנִ֣י חֶלְקִ֑י אֲחַוֶּ֖ה דֵעִ֣י אַף־אָֽנִי׃ 18כִּ֭י ^א איוב לב 18: ד 2 מָלֵ֣תִי^aJob.32.18מָלֵתִימלא אני מִלִּ֑ים ^ב איוב לב 18: ירמ' כ 9; מה"ש ד 20; קור"א ט 16; קור"ב ה 14 הֱ֝צִיקַ֗תְנִי^bJob.32.18הֱצִיקַתְנִידוחקת ר֣וּחַ בִּטְנִֽי׃ 19הִנֵּֽה־בִטְנִ֗י כְּיַ֥יִן לֹא־יִפָּתֵ֑חַ^aJob.32.19כְּיַיִן לֹא־יִפָּתֵחַכמו יין חדש תוסס בכלי סתום ^א איוב לב 19: מתי ט 17; מרק' ב 22; לוקס ה 37 כְּאֹב֥וֹת^bJob.32.19אֹבוֹתנאדות חֲ֝דָשִׁ֗ים יִבָּקֵֽעַ^cJob.32.19יִבָּקֵעַשעומד לפוצץ אותן׃ 20אֲדַבְּרָ֥ה וְיִֽרְוַֽח־לִ֑י אֶפְתַּ֖ח שְׂפָתַ֣י וְאֶֽעֱנֶֽה׃ 21^א איוב לב 21: דבר' א 17‡; איוב יג 8, 10; לד 19 אַל־נָ֭א אֶשָּׂ֣א פְנֵי־אִ֑ישׁ וְאֶל־אָ֝דָ֗ם לֹ֣א אֲכַנֶּֽה^aJob.32.21אֲכַנֶּהאחניף׃ 22כִּ֤י לֹ֣א יָדַ֣עְתִּי אֲכַנֶּ֑ה כִּ֝מְעַ֗ט^aJob.32.22כִּמְעַטמהר יִשָּׂאֵ֥נִי^bJob.32.22יִשָּׂאֵנִייסלק אותי מן העולם, ימית אותי ^א איוב לב 22: תהל' צה 6‡; איוב ד 17; לא 15; לה 10; לו 3 עֹשֵֽׂנִי׃