קהלת יב
קהלת פרק יב
1א
קהלת יב 1:
דבר' ח 18;
תהל' סג 7;
קיט 55
וּזְכֹר֙
אֶת־בּ֣וֹרְאֶ֔יךָ
בִּימֵ֖י
בְּחוּרֹתֶ֑יךָaEccl.12.1בְּחוּרֹתֶיךָנעוריך
עַ֣ד
אֲשֶׁ֤ר
לֹא־יָבֹ֨אוּ֙
ב
קהלת יב 1:
יא 8
יְמֵ֣י
הָֽרָעָ֔ה
וְהִגִּ֣יעוּ
שָׁנִ֔ים
אֲשֶׁ֣ר
תֹּאמַ֔ר
אֵֽין־לִ֥י
בָהֶ֖ם
חֵֽפֶץ׃
2עַ֠ד
אֲשֶׁ֨ר
א
קהלת יב 2:
ישע' ה 30;
יג 10;
יחז' לב 8-7;
יואל ד 15;
מתי כד 29
לֹֽא־תֶחְשַׁ֤ךְ
הַשֶּׁ֨מֶשׁ֙
וְהָא֔וֹר
וְהַיָּרֵ֖חַ
וְהַכּוֹכָבִ֑ים
וְשָׁ֥בוּ
הֶעָבִ֖יםaEccl.12.2הֶעָבִיםהעננים
אַחַ֥ר
הַגָּֽשֶׁם׃
3בַּיּ֗וֹםaEccl.12.3NAיש שרואים בפסוקים 3-4 רמזים לאברי גוף של קשיש, אבל אין כלל הסכמה באיזה אברים מדובר
שֶׁיָּזֻ֨עוּ֙bEccl.12.3יָּזֻעוּירעדו
שֹׁמְרֵ֣י
הַבַּ֔יִת
א
קהלת יב 3:
תהל' לה 14;
לח 7
וְהִֽתְעַוְּת֖וּcEccl.12.3הִתְעַוְּתוּיתעקמו
אַנְשֵׁ֣י
הֶחָ֑יִל
וּבָטְל֤וּdEccl.12.3בָטְלוּישבתו
הַטֹּֽחֲנוֹת֙
כִּ֣י
מִעֵ֔טוּeEccl.12.3מִעֵטוּהתמעטו
ב
קהלת יב 3:
ברא' כז 1;
מח 10;
דבר' לד 7;
שמ"א ג 2
וְחָשְׁכ֥וּ
הָרֹא֖וֹת
בָּאֲרֻבּֽוֹתfEccl.12.3בָּאֲרֻבּוֹתדרך החלונות׃
4וְסֻגְּר֤וּ
דְלָתַ֨יִם֙
בַּשּׁ֔וּקaEccl.12.4בַּשּׁוּקברחוב
בִּשְׁפַ֖לbEccl.12.4בִּשְׁפַלכשיהיה נמוך וחלש
א
קהלת יב 4:
ירמ' כה 10;
התג' יח 22
ק֣וֹל
הַֽטַּחֲנָ֑ה
וְיָקוּם֙
לְק֣וֹל
הַצִּפּ֔וֹר
ב
קהלת יב 4:
שמ"ב יט 36
וְיִשַּׁ֖חוּcEccl.12.4יִשַּׁחוּייחלשו
כָּל־בְּנ֥וֹת
הַשִּֽׁיר׃
5גַּ֣ם
מִגָּבֹ֤הַּ
יִרָ֨אוּ֙aEccl.12.5מִגָּבֹהַּ יִרָאוּיש פחד גבהים
וְחַתְחַתִּ֣ים
בַּדֶּ֔רֶךְbEccl.12.5חַתְחַתִּים בַּדֶּרֶךְמפחדים גם ללכת במישור
וְיָנֵ֤אץ
הַשָּׁקֵד֙cEccl.12.5יָנֵאץ הַשָּׁקֵדרמז למקל, למשענת; או, השֵֹׂיבה של הזקן היא כמו הפריחה הלבנה של השקד
וְיִסְתַּבֵּ֣ל
הֶֽחָגָ֔בdEccl.12.5יִסְתַּבֵּל הֶחָגָבאפילו משקל קל ביותר כמו זה של חגב יהיה סבל לזקן; או, החגב בקושי יסחב את רגליו
וְתָפֵ֖ר
הָֽאֲבִיּוֹנָ֑הeEccl.12.5תָפֵר הָאֲבִיּוֹנָהביטוי סתום; כל תאווה תתבטל, תחדל; אולי לשון נקייה לתאווה מינית
כִּֽי־הֹלֵ֤ךְ
הָאָדָם֙
א
קהלת יב 5:
איוב יז 13;
ל 23
אֶל־בֵּ֣ית
עוֹלָמ֔וֹ
וְסָבְב֥וּ
בָשּׁ֖וּק
ב
קהלת יב 5:
שמ"ב יא 26‡;
ירמ' ט 16
הַסֹּפְדִֽיםfEccl.12.5הַסֹּפְדִיםהמתאבלים׃
6עַ֣ד
אֲשֶׁ֤ר
לֹֽא־*כְּתִיב וּקְרֵי
בתוך הטקסט המקראי, בעלי המסורה העירו מילים מסוימות אשר יש לקרוא אותן באופן שונה מהצורה הכתובה שלהן. המלה בצורתה הכתובה נקראת "כְּתִיב", ואופן קריאתה נקרא "קְרֵי".
מילות ה"כְּתִיב" מופיעות בסוגריים ובלי ניקוד ומיד אחריהן מילות ה"קְרֵי," באותיות כחולות. לדוגמה: ברא' ח 17: וּבְכָל־הָרֶ֛מֶשׂ הָרֹמֵ֥שׂ עַל־הָאָ֖רֶץ (הוצא) הַיְצֵ֣א אִתָּ֑ךְ ...
לעתים רחוקות, מופיע קרי ולא כתיב, כלומר מילה הנקראת למרות שאינה כתובה. לדוגמה: שפט' כ 13: וְלֹ֤א אָבוּ֙ בְּנֵ֣י בִּנְיָמִ֔ן לִשְׁמֹ֕עַ ...
יש גם מקרים אחדים של כתיב ולא קרי, כלומר מילה כתובה שאין לקרוא אותה. לדוגמה: ירמ' נא 3: אֶֽל־יִדְרֹ֤ךְ (ידרך) הַדֹּרֵךְ֙ קַשְׁתּ֔וֹ ...
(ירחק)aEccl.12.6יֵרָתֵקיינתק, יתנתק
יֵרָתֵק֙
חֶ֣בֶל
הַכֶּ֔סֶףbEccl.12.6תָרֻץתרוצץ, תְּשֻׂבַּר
וְתָרֻ֖ץcEccl.12.6גֻּלַּתקערה
א
קהלת יב 6:
זכר' ד 3-2
גֻּלַּ֣ת
הַזָּהָ֑ב
וְתִשָּׁ֤בֶר
כַּד֙dEccl.12.6הַמַּבּוּעַהמעין
עַל־הַמַּבּ֔וּעַeEccl.12.6נָרֹץיורד
וְנָרֹ֥ץ
הַגַּלְגַּ֖ל
אֶל־הַבּֽוֹר׃
7א
קהלת יב 7:
ברא' ג 19‡;
קהלת ג 20
וְיָשֹׁ֧ב
הֶעָפָ֛ר
עַל־הָאָ֖רֶץ
כְּשֶׁהָיָ֑ה
ב
קהלת יב 7:
תהל' קד 29;
קמו 4;
איוב לד 15-14;
קהלת ג 21;
לוקס כג 46;
מה"ש ז 59
וְהָר֣וּחַ
תָּשׁ֔וּב
אֶל־הָאֱלֹהִ֖ים
ג
קהלת יב 7:
במד' טז 22;
כז 16;
ישע' מב 5‡;
נז 16;
זכר' יב 1
אֲשֶׁ֥ר
נְתָנָֽהּ׃
8א
קהלת יב 8:
תהל' לט 7-6‡;
קהלת א 2‡
הֲבֵ֧לaEccl.12.8הֲבֵלחולף, כזב ושווא, לא יועיל, דבר שאין בו ממש
הֲבָלִ֛ים
אָמַ֥ר
הַקּוֹהֶ֖לֶת
הַכֹּ֥ל
הָֽבֶל׃
מכלול תפקידיו של האדם
9וְיֹתֵ֕ר שֶׁהָיָ֥ה א קהלת יב 9: א 1‡ קֹהֶ֖לֶת חָכָ֑ם ע֗וֹד לִמַּד־דַּ֨עַת֙ אֶת־הָעָ֔ם וְאִזֵּ֣ןaEccl.12.9אִזֵּןשקל; או, האזין וְחִקֵּ֔ר תִּקֵּ֖ן ב קהלת יב 9: מל"א ה 12; י 1; משלי א 1; דהי"ב ט 24-23 מְשָׁלִ֥ים הַרְבֵּֽה׃ 10בִּקֵּ֣שׁ קֹהֶ֔לֶת לִמְצֹ֖א א קהלת יב 10: משלי י 32 דִּבְרֵי־חֵ֑פֶץaEccl.12.10דִּבְרֵי־חֵפֶץדברים בעלי ערך וְכָת֥וּב יֹ֖שֶׁרbEccl.12.10וְכָתוּב יֹשֶׁרוכתב דברים ישרים ב קהלת יב 10: משלי כב 21-20 דִּבְרֵ֥י אֱמֶֽת׃ 11א קהלת יב 11: משלי א 6; כב 17; קהלת ז 5; ט 17; י 12 דִּבְרֵ֤י חֲכָמִים֙ ב קהלת יב 11: מה"ש ב 37; כו 14 כַּדָּ֣רְבֹנ֔וֹתaEccl.12.11כַּדָּרְבֹנוֹתכמו מַלמד בקר, שבאמצעותו נותנים כיוון ג קהלת יב 11: ישע' כב 23 וּֽכְמַשְׂמְר֥וֹתbEccl.12.11מַשְׂמְרוֹתמסמרים נְטוּעִ֖ים בַּעֲלֵ֣י אֲסֻפּ֑וֹתcEccl.12.11בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹתאלה שאספו דברי חכמה נִתְּנ֖וּ ד קהלת יב 11: ישע' מ 11‡ מֵרֹעֶ֥ה אֶחָֽד׃ 12וְיֹתֵ֥ר מֵהֵ֖מָּה בְּנִ֣י הִזָּהֵ֑ר עֲשׂ֨וֹת א קהלת יב 12: מל"א ה 12 סְפָרִ֤ים הַרְבֵּה֙ אֵ֣ין קֵ֔ץ ב קהלת יב 12: א 18 וְלַ֥הַגaEccl.12.12לַהַגקריאה, חקירה; או, דיבור הַרְבֵּ֖ה יְגִעַ֥תbEccl.12.12יְגִעַתמעייפת בָּשָֽׂר׃ 13ס֥וֹף דָּבָ֖ר הַכֹּ֣ל נִשְׁמָ֑ע א קהלת יב 13: ג 14; ה 6; ז 18; ח 13-12 אֶת־הָאֱלֹהִ֤ים יְרָא֙ ב קהלת יב 13: דבר' ד 2; קהלת ח 5 וְאֶת־מִצְוֺתָ֣יו שְׁמ֔וֹר כִּי־זֶ֖ה כָּל־הָאָדָֽם׃ 14כִּ֤י אֶת־כָּל־מַֽעֲשֶׂ֔ה א קהלת יב 14: ברא' יח 25‡; קהלת ג 17; יא 9 הָאֱלֹהִ֛ים יָבִ֥א בְמִשְׁפָּ֖ט עַ֣ל ב קהלת יב 14: ירמ' טז 17; תהל' יט 13; מתי י 26; רומ' ב 16; קור"א ד 5 כָּל־נֶעְלָ֑םaEccl.12.14כָּל־נֶעְלָםכל מעשה נסתר ג קהלת יב 14: קור"ב ה 10 אִם־ט֖וֹב וְאִם־רָֽע׃