מלכים ב יט
מלכים ב פרק יט
יהודה ניצלת מידי סנחריב
(ישע' לז 38-1; דהי"ב לב 23-20)
1א מל"ב יט 1: ישע' לז 1; דהי"ב לב 22-20 וַיְהִ֗י כִּשְׁמֹ֨עַ֙ הַמֶּ֣לֶךְ חִזְקִיָּ֔הוּ ב מל"ב יט 1: ברא' לז 29‡ וַיִּקְרַ֖ע אֶת־בְּגָדָ֑יו וַיִּתְכַּ֣סa2Kgs.19.1וַיִּתְכַּסהתכסה, התלבש בַּשָּׂ֔ק וַיָּבֹ֖א בֵּ֥ית יְהוָֽה׃ 2וַ֠יִּשְׁלַח אֶת־אֶלְיָקִ֨ים אֲשֶׁר־עַל־הַבַּ֜יִת וְשֶׁבְנָ֣א הַסֹּפֵ֗ר וְאֵת֙ א מל"ב יט 2: ירמ' יט 1‡ זִקְנֵ֣י הַכֹּֽהֲנִ֔ים מִתְכַּסִּ֖ים ב מל"ב יט 2: ברא' לז 34‡ בַּשַּׂקִּ֑ים ג מל"ב יט 2: יט 20; ישע' א 1; ב 1 אֶל־יְשַֽׁעְיָ֥הוּ הַנָּבִ֖יא בֶּן־אָמֽוֹץ׃ 3וַיֹּאמְר֣וּ אֵלָ֗יו כֹּ֚ה אָמַ֣ר חִזְקִיָּ֔הוּ יוֹם־צָרָ֧ה וְתוֹכֵחָ֛ה וּנְאָצָ֖הa2Kgs.19.3וְתוֹכֵחָה וּנְאָצָהעונש, פורענות וגידופים וביזיון הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה כִּ֣י בָ֤אוּ בָנִים֙ עַד־מַשְׁבֵּ֔רb2Kgs.19.3בָאוּ... מַשְׁבֵּרמשל עממי, בא זמנם של הבנים להיוולד, כלומר אנחנו במצב של סכנה קשה וְכֹ֥חַ אַ֖יִן לְלֵדָֽה׃ 4א מל"ב יט 4: יהושע יד 12; שמ"ב טז 12 אוּלַ֡י יִשְׁמַע֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ אֵ֣ת ׀ כָּל־דִּבְרֵ֣י רַב־שָׁקֵ֗ה אֲשֶׁר֩ שְׁלָח֨וֹ מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֤וּר ׀ אֲדֹנָיו֙ ב מל"ב יט 4: שמ"א יז 26, 36; מל"ב יח 35 לְחָרֵף֙ ג מל"ב יט 4: יהושע ג 10‡ אֱלֹהִ֣ים חַ֔י וְהוֹכִ֨יחַ֙ בַּדְּבָרִ֔יםa2Kgs.19.4וְהוֹכִיחַ בַּדְּבָרִיםיעניש אותו על דברי הגידוף שנאמרו אֲשֶׁ֥ר שָׁמַ֖ע יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ וְנָשָׂ֣אתָ תְפִלָּ֔ה בְּעַ֥ד ד מל"ב יט 4: ישע' א 9 הַשְּׁאֵרִ֖ית הַנִּמְצָאָֽהb2Kgs.19.4הַשְּׁאֵרִית הַנִּמְצָאָהשארית עם ישראל הנמצאת בארץ׃ 5וַיָּבֹ֗אוּ עַבְדֵ֛י הַמֶּ֥לֶךְ חִזְקִיָּ֖הוּ אֶל־יְשַֽׁעַיָֽהוּ׃ 6וַיֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ יְשַֽׁעְיָ֔הוּ כֹּ֥ה תֹאמְר֖וּן אֶל־אֲדֹֽנֵיכֶ֑ם כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהוָ֗ה אַל־תִּירָא֙ מִפְּנֵ֤י הַדְּבָרִים֙ אֲשֶׁ֣ר שָׁמַ֗עְתָּ אֲשֶׁ֧ר א מל"ב יט 6: יח 25-22, 30, 35 גִּדְּפ֛וּ ב מל"ב יט 6: יח 17 נַעֲרֵ֥י מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֖וּר אֹתִֽי׃ 7הִנְנִ֨י נֹתֵ֥ן בּוֹ֙ ר֔וּחַ א מל"ב יט 7: ז 6 וְשָׁמַ֥ע שְׁמוּעָ֖ה וְשָׁ֣ב לְאַרְצ֑וֹ ב מל"ב יט 7: יט 37 וְהִפַּלְתִּ֥יו בַּחֶ֖רֶב בְּאַרְצֽוֹ׃ 8וַיָּ֨שָׁב֙ רַב־שָׁקֵ֔ה וַיִּמְצָא֙ אֶת־מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֔וּר נִלְחָ֖ם א מל"ב יט 8: יהושע י 29; כא 13; מל"ב ח 22 עַל־לִבְנָ֑הa2Kgs.19.8לִבְנָהעיר ביהודה כִּ֣י שָׁמַ֔ע כִּ֥י נָסַ֖ע ב מל"ב יט 8: יהושע י 31‡; מל"ב יח 14 מִלָּכִֽישׁ׃ 9וַיִּשְׁמַ֗ע אֶל־תִּרְהָ֤קָהa2Kgs.19.9אֶלעל מֶֽלֶך־כּוּשׁ֙b2Kgs.19.9תִּרְהָקָה מֶלֶך־כּוּשׁשליט מצרים הדרומית מהשושלת ה־25, הוא שלט בין השנים 690-664 לפנה"ס, במסע סנחריב אל יהודה בשנת 701 לפנה"ס הוא היה מפקד בכיר בצבא תחת אביו; השושלת ה־25 השתלטה על דרום מצרים מאזור כוש, כלומר אזור אתיופיה וסודאן של ימינו, ולכן מכנה אותו הנבואה "מלך כוש" לֵאמֹ֔ר הִנֵּ֥ה יָצָ֖א לְהִלָּחֵ֣ם אִתָּ֑ךְc2Kgs.19.9אִתָּךְנגדך וַיָּ֨שָׁב֙ וַיִּשְׁלַ֣ח מַלְאָכִ֔ים אֶל־חִזְקִיָּ֖הוּ לֵאמֹֽר׃ 10כֹּ֣ה תֹאמְר֗וּן אֶל־חִזְקִיָּ֤הוּ מֶֽלֶךְ־יְהוּדָה֙ לֵאמֹ֔ר א מל"ב יט 10: יח 29 אַל־יַשִּׁאֲךָ֣a2Kgs.19.10אַל־יַשִּׁאֲךָאל יפתה אותך אֱלֹהֶ֔יךָ אֲשֶׁ֥ר ב מל"ב יט 10: יח 5 אַתָּ֛ה בֹּטֵ֥חַ בּ֖וֹ לֵאמֹ֑ר ג מל"ב יט 10: יח 30 לֹ֤א תִנָּתֵן֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם בְּיַ֖ד מֶ֥לֶךְ אַשּֽׁוּר׃ 11הִנֵּ֣ה ׀ אַתָּ֣ה שָׁמַ֗עְתָּ אֵת֩ אֲשֶׁ֨ר עָשׂ֜וּ מַלְכֵ֥י אַשּׁ֛וּר לְכָל־הָאֲרָצ֖וֹת לְהַֽחֲרִימָ֑םa2Kgs.19.11לְהַחֲרִימָםלהשמיד אותן וְאַתָּ֖הb2Kgs.19.11וְאַתָּההאם אתה תִּנָּצֵֽל׃ 12א מל"ב יט 12: יח 33 הַהִצִּ֨ילוּ אֹתָ֜ם אֱלֹהֵ֤י הַגּוֹיִם֙ אֲשֶׁ֣ר שִׁחֲת֣וּa2Kgs.19.12שִׁחֲתוּהשמידו אֲבוֹתַ֔י ב מל"ב יט 12: יז 6 אֶת־גּוֹזָ֖ן ג מל"ב יט 12: ברא' יא 31‡ וְאֶת־חָרָ֑ן וְרֶ֥צֶף וּבְנֵי־עֶ֖דֶן אֲשֶׁ֥ר בִּתְלַאשָּֽׂר׃ 13א מל"ב יט 13: יח 34 אַיּ֤וֹa2Kgs.19.13אַיּוֹאיפה הוא מֶֽלֶךְ־חֲמָת֙ וּמֶ֣לֶךְ אַרְפָּ֔ד וּמֶ֖לֶךְ לָעִ֣ירb2Kgs.19.13לָעִירשל העיר; או, שם של עיר בבבל סְפַרְוָ֑יִם הֵנַ֖ע וְעִוָּֽה׃ 14וַיִּקַּ֨ח חִזְקִיָּ֧הוּ אֶת־הַסְּפָרִ֛יםa2Kgs.19.14הַסְּפָרִיםהאגרות מִיַּ֥ד הַמַּלְאָכִ֖ים וַיִּקְרָאֵ֑ם וַיַּ֨עַל֙ בֵּ֣ית יְהוָ֔ה וַיִּפְרְשֵׂ֥הוּ חִזְקִיָּ֖הוּ לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃ פ
15וַיִּתְפַּלֵּ֨ל
חִזְקִיָּ֜הוּ
לִפְנֵ֣י
יְהוָה֮
וַיֹּאמַר֒
יְהוָ֞ה
אֱלֹהֵ֤י
יִשְׂרָאֵל֙
א
מל"ב יט 15:
שמות כה 22
יֹשֵׁ֣ב
ב
מל"ב יט 15:
ברא' ג 24‡
הַכְּרֻבִ֔יםa2Kgs.19.15יֹשֵׁב הַכְּרֻבִיםרוח אלוהים, השכינה שנכחה בקודש הקודשים, שם היו הדמויות של הכרובים שהם מלאכי שרת רמי־מעלה
ג
מל"ב יט 15:
מל"א ח 60‡
אַתָּה־ה֤וּא
הָֽאֱלֹהִים֙
לְבַדְּךָ֔
לְכֹ֖ל
מַמְלְכ֣וֹת
הָאָ֑רֶץ
ד
מל"ב יט 15:
ברא' א 1‡
אַתָּ֣ה
עָשִׂ֔יתָ
אֶת־הַשָּׁמַ֖יִם
וְאֶת־הָאָֽרֶץ׃
16א
מל"ב יט 16:
מל"א ח 29;
תהל' י 17;
יז 6;
לא 3;
עא 2;
פו 1;
פח 3;
קב 3;
דנ' ט 18
הַטֵּ֨ה
יְהוָ֤ה
׀
אָזְנְךָ֙
וּֽשֲׁמָ֔ע
ב
מל"ב יט 16:
יח 13
פְּקַ֧ח
יְהוָ֛ה
עֵינֶ֖יךָ
וּרְאֵ֑ה
וּשְׁמַ֗ע
אֵ֚ת
דִּבְרֵ֣י
סַנְחֵרִ֔יב
אֲשֶׁ֣ר
שְׁלָח֔וֹ
ג
מל"ב יט 16:
יט 4
לְחָרֵ֖ףa2Kgs.19.16לְחָרֵףלגדף
אֱלֹהִ֥ים
חָֽי׃
17אָמְנָ֖ם
יְהוָ֑ה
הֶחֱרִ֜יבוּ
מַלְכֵ֥י
אַשּׁ֛וּר
אֶת־הַגּוֹיִ֖ם
וְאֶת־אַרְצָֽם׃
18וְנָתְנ֥וּ
אֶת־אֱלֹהֵיהֶ֖ם
בָּאֵ֑שׁ
כִּי֩
א
מל"ב יט 18:
דבר' ד 28;
ישע' ב 8;
יז 8;
לז 19;
ירמ' א 16;
י 9-8;
מד 8;
הושע יד 4;
מיכה ה 12;
דהי"ב לב 19;
לד 25;
מה"ש יט 26;
גלט' ד 8
לֹ֨א
אֱלֹהִ֜ים
הֵ֗מָּה
כִּ֣י
אִם־מַעֲשֵׂ֧ה
יְדֵֽי־אָדָ֛ם
עֵ֥ץ
וָאֶ֖בֶן
וַֽיְאַבְּדֽוּםa2Kgs.19.18וַיְאַבְּדוּםוהשמידו אותם׃
19וְעַתָּה֙
יְהוָ֣ה
אֱלֹהֵ֔ינוּ
הוֹשִׁיעֵ֥נוּ
נָ֖א
מִיָּד֑וֹ
א
מל"ב יט 19:
מל"א ח 43‡
וְיֵֽדְעוּ֙
כָּל־מַמְלְכ֣וֹת
הָאָ֔רֶץ
כִּ֥י
ב
מל"ב יט 19:
מל"א ח 60‡
אַתָּ֛ה
יְהוָ֥ה
אֱלֹהִ֖ים
לְבַדֶּֽךָ׃
ס
20וַיִּשְׁלַח֙
א
מל"ב יט 20:
יט 2;
ישע' א 1;
ב 1
יְשַֽׁעְיָ֣הוּ
בֶן־אָמ֔וֹץ
אֶל־חִזְקִיָּ֖הוּ
לֵאמֹ֑ר
כֹּֽה־אָמַ֤ר
יְהוָה֙
אֱלֹהֵ֣י
יִשְׂרָאֵ֔ל
אֲשֶׁ֨ר
הִתְפַּלַּ֧לְתָּ
אֵלַ֛י
אֶל־סַנְחֵרִ֥בa2Kgs.19.20אֶלבנוגע ל...
מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֖וּר
ב
מל"ב יט 20:
כ 5
שָׁמָֽעְתִּי׃
21זֶ֣ה
הַדָּבָ֔ר
אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר
יְהוָ֖ה
עָלָ֑יו
בָּזָ֨ה
לְךָ֜a2Kgs.19.21בָּזָה לְךָמחשיב לבזוי ושפל
לָעֲגָ֣ה
לְךָ֗
א
מל"ב יט 21:
ירמ' יד 17;
איכה א 15;
ב 13
בְּתוּלַת֙
בַּת־צִיּ֔וֹןb2Kgs.19.21בְּתוּלַת בַּת־צִיּוֹןעם יהודה שבירתו ציון, ירושלים
אַחֲרֶ֨יךָ֙
ב
מל"ב יט 21:
תהל' כב 8;
מד 15;
סד 9;
קט 25;
איכה ב 15;
מתי כז 39
רֹ֣אשׁ
הֵנִ֔יעָהc2Kgs.19.21אַחֲרֶיךָ רֹאשׁ הֵנִיעָהתושבי ירושלים מניעים את ראשם כסימן ללעג ולבוז שהם מרגישים כלפיך
בַּ֖ת
יְרוּשָׁלִָֽםd2Kgs.19.21בַּת יְרוּשָׁלִָםתושבי ירושלים׃
22אֶת־מִ֤י
א
מל"ב יט 22:
יט 4
חֵרַ֨פְתָּ֙
ב
מל"ב יט 22:
יט 6
וְגִדַּ֔פְתָּ
וְעַל־מִ֖י
הֲרִימ֣וֹתָ
קּ֑וֹל
וַתִּשָּׂ֥א
מָר֛וֹם
עֵינֶ֖יךָ
ג
מל"ב יט 22:
ישע' א 4;
ה 19,
24;
י 20;
יב 6;
יז 7;
ל 15-11;
לא 1;
לז 23;
מא 14;
מג 3,
14;
מה 11;
מז 4;
מח 17;
נד 5;
ס 14;
ירמ' נ 29
עַל־קְד֥וֹשׁ
יִשְׂרָאֵֽל׃
23א
מל"ב יט 23:
יח 17
בְּיַ֣ד
מַלְאָכֶיךָ֮
חֵרַ֣פְתָּ
׀
אֲדֹנָי֒
וַתֹּ֗אמֶר
*כְּתִיב וּקְרֵי
בתוך הטקסט המקראי, בעלי המסורה העירו מילים מסוימות אשר יש לקרוא אותן באופן שונה מהצורה הכתובה שלהן. המלה בצורתה הכתובה נקראת "כְּתִיב", ואופן קריאתה נקרא "קְרֵי".
מילות ה"כְּתִיב" מופיעות בסוגריים ובלי ניקוד ומיד אחריהן מילות ה"קְרֵי," באותיות כחולות. לדוגמה: ברא' ח 17: וּבְכָל־הָרֶ֛מֶשׂ הָרֹמֵ֥שׂ עַל־הָאָ֖רֶץ (הוצא) הַיְצֵ֣א אִתָּ֑ךְ ...
לעתים רחוקות, מופיע קרי ולא כתיב, כלומר מילה הנקראת למרות שאינה כתובה. לדוגמה: שפט' כ 13: וְלֹ֤א אָבוּ֙ בְּנֵ֣י בִּנְיָמִ֔ן לִשְׁמֹ֕עַ ...
יש גם מקרים אחדים של כתיב ולא קרי, כלומר מילה כתובה שאין לקרוא אותה. לדוגמה: ירמ' נא 3: אֶֽל־יִדְרֹ֤ךְ (ידרך) הַדֹּרֵךְ֙ קַשְׁתּ֔וֹ ...
(ברכב)
בְּרֹ֥ב
רִכְבִּ֛יa2Kgs.19.23בְּרֹב רִכְבִּיבאמצעות מרכבות המלחמה שלי
אֲנִ֥י
עָלִ֛יתִי
מְר֥וֹם
הָרִ֖יםb2Kgs.19.23מְרוֹם הָרִיםלפסגות ההרים
יַרְכְּתֵ֣י
לְבָנ֑וֹןc2Kgs.19.23יַרְכְּתֵי לְבָנוֹןפסגת הר הלבנון
ב
מל"ב יט 23:
ישע' י 19-18
וְאֶכְרֹ֞ת
קוֹמַ֤ת
אֲרָזָיו֙
מִבְח֣וֹר
בְּרֹשָׁ֔יוd2Kgs.19.23קוֹמַת... בְּרֹשָׁיואת הארזים הקומה הקומה ואת הברושים המובחרים שלו
וְאָב֨וֹאָה֙
מְל֣וֹן
קִצֹּ֔הe2Kgs.19.23וְאָבוֹאָה מְלוֹן קִצֹּהבאתי עד המלון שבקצה הלבנון
יַ֖עַר
כַּרְמִלּֽוֹf2Kgs.19.23יַעַר כַּרְמִלּוֹאל עצי הפרי של הר הלבנון; או, עד יער הר הכרמל שאולי נתפס בעיני מלך אשור הבא מרחוק שלוחה של הר הלבנון׃
24אֲנִ֣י
קַ֔רְתִּיa2Kgs.19.24קַרְתִּיחפרתי בארות מים
וְשָׁתִ֖יתִי
מַ֣יִם
זָרִ֑ים
א
מל"ב יט 24:
ישע' יט 6
וְאַחְרִב֙b2Kgs.19.24וְאַחְרִביִבשתי
בְּכַף־פְּעָמַ֔יc2Kgs.19.24בְּכַף־פְּעָמַיבכפות רגליי, הכוונה כנראה לרגלי החיילים של אשור
כֹּ֖ל
יְאֹרֵ֥י
מָצֽוֹרd2Kgs.19.24יְאֹרֵי מָצוֹרנהרות מצרים׃
25א
מל"ב יט 25:
ישע' מ 21,
28;
מה 7
הֲלֹֽא־שָׁמַ֤עְתָּ
לְמֵֽרָחוֹק֙
אֹתָ֣הּ
עָשִׂ֔יתִי
ב
מל"ב יט 25:
ישע' מב 9
לְמִ֥ימֵי
קֶ֖דֶם
וִֽיצַרְתִּ֑יהָ
עַתָּ֣ה
הֲבֵיאתִ֗יהָ
וּתְהִ֗י
לַהְשׁ֛וֹת
ג
מל"ב יט 25:
מיכה א 6
גַּלִּ֥ים
נִצִּ֖ים
עָרִ֥ים
בְּצֻרֽוֹת׃
26וְיֹֽשְׁבֵיהֶן֙
קִצְרֵי־יָ֔ד
חַ֖תּוּ
וַיֵּבֹ֑שׁוּ
א
מל"ב יט 26:
תהל' קכט 6
הָי֞וּ
עֵ֤שֶׂב
שָׂדֶה֙
וִ֣ירַק
דֶּ֔שֶׁא
חֲצִ֣יר
גַּגּ֔וֹת
וּשְׁדֵפָ֖ה
לִפְנֵ֥י
קָמָֽה׃
27א
מל"ב יט 27:
תהל' קלט 2
וְשִׁבְתְּךָ֛
וְצֵאתְךָ֥
וּבֹאֲךָ֖
יָדָ֑עְתִּי
וְאֵ֖ת
הִֽתְרַגֶּזְךָ֥
אֵלָֽיa2Kgs.19.27הִתְרַגֶּזְךָ אֵלָיכעסך עליי׃
28יַ֚עַןa2Kgs.19.28יַעַןבגלל
הִתְרַגֶּזְךָ֣
אֵלַ֔י
וְשַׁאֲנַנְךָ֖b2Kgs.19.28שַׁאֲנַנְךָשאונך, קול הרעש של דברי גידופך; או, דברי גאוותך
עָלָ֣ה
בְאָזְנָ֑י
א
מל"ב יט 28:
יחז' יט 9;
כט 4
וְשַׂמְתִּ֨י
חַחִ֜י
בְּאַפֶּ֗ךָc2Kgs.19.28חַחִי בְּאַפֶּךָמלכים אשורים נהגו לשים טבעת באף או בשפה של השבויים שלהם כדי למשוך אותם לאן שרצו
וּמִתְגִּי֙
בִּשְׂפָתֶ֔יךָ
ב
מל"ב יט 28:
יט 33,
36
וַהֲשִׁ֣בֹתִ֔יךָd2Kgs.19.28וַהֲשִׁבֹתִיךָואחזיר אותך
בַּדֶּ֖רֶךְ
אֲשֶׁר־בָּ֥אתָ
בָּֽהּ׃
29א
מל"ב יט 29:
שמות ג 12;
שמ"א ב 34;
יד 10;
מל"ב כ 9;
ישע' ז 14;
לז 30;
לח 7;
ירמ' מד 29;
לוקס ב 12
וְזֶה־לְּךָ֣
הָא֔וֹת
אָכ֤וֹל
הַשָּׁנָה֙
סָפִ֔יחַa2Kgs.19.29סָפִיחַתבואה שצומחת מאליה בלי זריעה
וּבַשָּׁנָ֥ה
הַשֵּׁנִ֖ית
סָחִ֑ישׁb2Kgs.19.29סָחִישׁסָפִיחַ של סָפִיחַ, תבואה הגדלה מהזרעים שנפלו משיבולי הספיח; בקטע המקביל בספר ישעיה: "שחיס"
וּבַשָּׁנָ֣ה
הַשְּׁלִישִׁ֗ית
זִרְע֧וּ
וְקִצְר֛וּ
וְנִטְע֥וּ
כְרָמִ֖ים
וְאִכְל֥וּ
פִרְיָֽם׃
30וְיָ֨סְפָ֜הa2Kgs.19.30וְיָסְפָהתוסיף להכות באדמה
א
מל"ב יט 30:
יט 4
פְּלֵיטַ֧ת
בֵּית־יְהוּדָ֛ה
הַנִּשְׁאָרָ֖הb2Kgs.19.30פְּלֵיטַת... הַנִּשְׁאָרָההניצולים שנשארו מבית יהודה לאחר מסע סנחריב
שֹׁ֣רֶשׁ
לְמָ֑טָּה
וְעָשָׂ֥ה
פְרִ֖י
לְמָֽעְלָה׃
31כִּ֤י
מִירוּשָׁלִַ֨ם֙
תֵּצֵ֣א
א
מל"ב יט 31:
ישע' י 20
שְׁאֵרִ֔ית
וּפְלֵיטָ֖ה
מֵהַ֣ר
צִיּ֑וֹן
ב
מל"ב יט 31:
ישע' ט 6
קִנְאַ֛ת
יְהוָ֥ה
*כְּתִיב וּקְרֵי
בתוך הטקסט המקראי, בעלי המסורה העירו מילים מסוימות אשר יש לקרוא אותן באופן שונה מהצורה הכתובה שלהן. המלה בצורתה הכתובה נקראת "כְּתִיב", ואופן קריאתה נקרא "קְרֵי".
מילות ה"כְּתִיב" מופיעות בסוגריים ובלי ניקוד ומיד אחריהן מילות ה"קְרֵי," באותיות כחולות. לדוגמה: ברא' ח 17: וּבְכָל־הָרֶ֛מֶשׂ הָרֹמֵ֥שׂ עַל־הָאָ֖רֶץ (הוצא) הַיְצֵ֣א אִתָּ֑ךְ ...
לעתים רחוקות, מופיע קרי ולא כתיב, כלומר מילה הנקראת למרות שאינה כתובה. לדוגמה: שפט' כ 13: וְלֹ֤א אָבוּ֙ בְּנֵ֣י בִּנְיָמִ֔ן לִשְׁמֹ֕עַ ...
יש גם מקרים אחדים של כתיב ולא קרי, כלומר מילה כתובה שאין לקרוא אותה. לדוגמה: ירמ' נא 3: אֶֽל־יִדְרֹ֤ךְ (ידרך) הַדֹּרֵךְ֙ קַשְׁתּ֔וֹ ...
צְבָא֖וֹת
תַּֽעֲשֶׂה־זֹּֽאת׃
ס
32לָכֵ֗ן
כֹּֽה־אָמַ֤ר
יְהוָה֙
אֶל־מֶ֣לֶךְa2Kgs.19.32אֶלעל
אַשּׁ֔וּר
א
מל"ב יט 32:
ישע' ח 10-7
לֹ֤א
יָבֹא֙
אֶל־הָעִ֣יר
הַזֹּ֔את
וְלֹֽא־יוֹרֶ֥ה
שָׁ֖ם
חֵ֑ץ
וְלֹֽא־יְקַדְּמֶ֣נָּה
מָגֵ֔ןb2Kgs.19.32וְלֹא־יְקַדְּמֶנָּה מָגֵןלא יתקרב אליה מגן גדול שסוכך על חיילים שתוקפים את חומות העיר; או, לא יתקרבו חיילים נושאים מגִנים
וְלֹֽא־יִשְׁפֹּ֥ךְ
עָלֶ֖יהָ
סֹלְלָֽהc2Kgs.19.32וְלֹא־יִשְׁפֹּךְ עָלֶיהָ סֹלְלָהלא יקים סוללת עפר בסמוך לעיר, דבר שעזר לצבא התוקף לראות את הנעשה בתוך העיר ולירות לתוכה וגם להבקיע ביתר קלות את חומותיה הבצורות׃
33א
מל"ב יט 33:
יט 28
בַּדֶּ֥רֶךְ
אֲשֶׁר־יָבֹ֖א
בָּ֣הּ
יָשׁ֑וּב
וְאֶל־הָעִ֥יר
הַזֹּ֛את
לֹ֥א
יָבֹ֖א
נְאֻם־יְהוָֽה׃
34א
מל"ב יט 34:
כ 6;
ישע' לא 5
וְגַנּוֹתִ֛יa2Kgs.19.34וְגַנּוֹתִיאגן
אֶל־הָעִ֥יר
הַזֹּ֖את
לְהֽוֹשִׁיעָ֑הּ
לְמַֽעֲנִ֔י
ב
מל"ב יט 34:
מל"א יא 13-12,
32,
34;
מל"ב ח 19
וּלְמַ֖עַן
ג
מל"ב יט 34:
שמ"ב ג 18‡
דָּוִ֥ד
עַבְדִּֽי׃
35וַיְהִי֮
בַּלַּ֣יְלָה
הַהוּא֒
וַיֵּצֵ֣א
׀
א
מל"ב יט 35:
ברא' טז 7‡
מַלְאַ֣ךְ
יְהוָ֗ה
ב
מל"ב יט 35:
שמות יב 23‡;
מה"ש יב 23
וַיַּךְ֙
בְּמַחֲנֵ֣ה
אַשּׁ֔וּר
מֵאָ֛ה
שְׁמוֹנִ֥ים
וַחֲמִשָּׁ֖ה
אָ֑לֶף
וַיַּשְׁכִּ֣ימוּ
בַבֹּ֔קֶר
וְהִנֵּ֥ה
כֻלָּ֖ם
פְּגָרִ֥ים
מֵתִֽים׃
36וַיִּסַּ֣ע
וַיֵּ֔לֶךְ
א
מל"ב יט 36:
יט 7,
28,
33
וַיָּ֖שָׁב
סַנְחֵרִ֣יב
מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֑וּר
וַיֵּ֖שֶׁב
ב
מל"ב יט 36:
ברא' י 12-11;
יונה א 2;
נחום א 1;
צפנ' ב 13;
מתי יב 41;
לוקס יא 30,
32
בְּנִֽינְוֵֽה׃
37וַיְהִי֩
ה֨וּא
מִֽשְׁתַּחֲוֶ֜ה
בֵּ֣ית
׀
נִסְרֹ֣ךְ
אֱלֹהָ֗יו
וְֽאַדְרַמֶּ֨לֶךְ
וְשַׂרְאֶ֤צֶר
*כְּתִיב וּקְרֵי
בתוך הטקסט המקראי, בעלי המסורה העירו מילים מסוימות אשר יש לקרוא אותן באופן שונה מהצורה הכתובה שלהן. המלה בצורתה הכתובה נקראת "כְּתִיב", ואופן קריאתה נקרא "קְרֵי".
מילות ה"כְּתִיב" מופיעות בסוגריים ובלי ניקוד ומיד אחריהן מילות ה"קְרֵי," באותיות כחולות. לדוגמה: ברא' ח 17: וּבְכָל־הָרֶ֛מֶשׂ הָרֹמֵ֥שׂ עַל־הָאָ֖רֶץ (הוצא) הַיְצֵ֣א אִתָּ֑ךְ ...
לעתים רחוקות, מופיע קרי ולא כתיב, כלומר מילה הנקראת למרות שאינה כתובה. לדוגמה: שפט' כ 13: וְלֹ֤א אָבוּ֙ בְּנֵ֣י בִּנְיָמִ֔ן לִשְׁמֹ֕עַ ...
יש גם מקרים אחדים של כתיב ולא קרי, כלומר מילה כתובה שאין לקרוא אותה. לדוגמה: ירמ' נא 3: אֶֽל־יִדְרֹ֤ךְ (ידרך) הַדֹּרֵךְ֙ קַשְׁתּ֔וֹ ...
בָּנָיו֙
א
מל"ב יט 37:
יט 17
הִכֻּ֣הוּ
בַחֶ֔רֶב
וְהֵ֥מָּה
נִמְלְט֖וּ
ב
מל"ב יט 37:
ברא' ח 4;
ירמ' נא 27
אֶ֣רֶץ
אֲרָרָ֑ט
וַיִּמְלֹ֛ךְ
ג
מל"ב יט 37:
עזרא ד 2
אֵֽסַר־חַדֹּ֥ן
בְּנ֖וֹ
תַּחְתָּֽיו׃
פ